עומק שדה בצילום – כיצד תקבעו מה יהיה בפוקוס

עומק שדה בצילום הינו הפרמטר שנותן לכם לקבוע מה ברצונכם להפוך למרכז הבמה (גם אם הוא נמצא בשולי הפריים) ומה להפוך לרקע מטושטש. עומד שדה מאפשר לכם לייצר תמונות נוף אשר מציגות את ההר המרוחק כמו גם הסירה הקרובה או תמונות פורטרט אשר מדגישות כל תו בפני המצולם אך מותירות את האגם שמאחוריו ככתם כחלחל ולא ברור.

 

 

עומק שדה הינו האיזור בתמונה אשר האובייקטים המצולמים בו יוצאים חדים. עומק שדה נמדד מקדימה לאחורה, כלומר לפי המרחק מהצלם. אובייקט ימני אשר עומד באותו מרחק מהצלם קדימה כמו אובייקט שמאלי, תמיד יהיו באותו מרחב של עומק שדה.

 

עומק השדה נקבע על ידי גודל מיפתח צמצם ואורך העדשה.

ככל שהצמצם פתוח יותר, כך נכנס יותר אור למצלמה ועומק השדה קטן, כלומר מעט יותר אובייקטים בתמונה יצאו חדים.

במקביל, גם כאשר משתמשים בעדשות ארוכות, עומק השדה קטן יותר. כלומר, אם אתם רוצים לצלם אדם כך שהרקע שמאחוריו ועצמים שמלפניו יצאו מטושטשים, צלמו בצמצם פתוח ובעדשה ארוכה. ואילו אם אתם רוצים לצלם תמונת נוף שבה כל העצמים יצאו חדים, צלמו בצמצם סגור ועדשה רחבה.

 

התמונה להלן הינה להמחשה בלבד. האיזור שייצא מפוקס תלוי כמובן במיפתח הצמצם שתבחרו, כפי שהתמונה ממחישה. אך האיזור של עומק השדה נקבע בצורה פחות סימטרית ועל פי מיקומכם ביחס לאובייקטים והנקודה המרכזית שעליה בחרתם להתפקס, כפי שיוסבר בהמשך.

 

בתמונה שלהלן ניתן לראות כיצד מימין בבחירה בצמצם פתוח, אפשר לקבל מיקוד רק על הדובי והמעקה עליו הוא נשען, ואילו משמאל, בחירה בצמצם סגור, מאפשרת עומק שדה רחב בו גם הרקע חד.

 

שימו לב. כאשר אתם משתמשים בפוקוס ידני או אוטומטי, אתם בוחרים נקודה עליה אתם מתמקדים. בנוסף לנקודה זו, כל העצמים אשר נמצאים באותו מישור (מרחק) מכם, יצאו גם הם חדים. אם בחרתם עומק שדה רחב, גם עצמים מלפנים ומאחור יצאו חדים. אך עומק השדה אינו נקבע באופן סימטרי לנקודה עליה בחרתם להתמקד. למעשה, האיזור שיוצא חד בתמונה (עומק השדה) נמשך כשליש הדרך מהנקודה הממוקדת אליכם, ושני שליש נוספים מאחוריה (באופן כללי, במרבית המקרים).

לכן, בדוגמה שלפניכם למשל, אם בחרתם להתמקד בדובי האמצעי (הרביעי), הרי שהדובי השלישי ייצא אף הוא חד, וכך גם שני הדובים שאחרי הרביעי (החמישי והשישי). על כן כאשר אתם בוחרים בעצם להתמקד בו בתמונה, זכרו כי עומק השדה אינו סימטרי סביבו ואם זה לא משרת אתכם, בחרו נקודה אחרת להתמקד עליה, גם אם היא לא במרכז הפריים או "הדרך".

 

 

 

הדרך להחליט על עומק השדה, טמונה במענה לשאלה הבאה: מהם המרכיבים החשובים לכם בתמונה והאם אתם רוצים ליצור הבדל בין הדגש שאתם שמים על המרכיבים השונים.

אם אתן מצלמות את בן זוגכן בנופש, יכול מאוד להיות שתבחרו לצלם עם עומק שדה צר סביבו כך שהתמונה תתמקד בו והרקע המטושטש יחזק את האפקט. לכן תבחרו בצמצם פתוח יחסית וסביר גם שבעדשה ארוכה כדי לקלוט היטב את תווי הפנים, מה שמייצר עומק שדה צר. זוהי בחירה אופיינית לצילומי פורטרט. יחד עם זאת, יכול להיות שיהיו מקרים בהם הטשטוש של הרקע מאחור יפריע לכן, שכן תרצו להראות בבירור גם את הסביבה שבה נלקחה התמונה.

באופן דומה, בצילום נופים נהוג לבחור בעומק שדה גדול, כדי לקלוט את כל הנוף בבירור. צילום נוף מטבעו מסתדר טוב עם בחירה בעדשה רחבה ומיפתח צמצם סגור יחסית, אשר מייצרים עומק שדה רחב. כאמור גם כאן, יכול להיות שתרצו להתמקד במרכיבים מסויימים בנוף ולכן תבחרו דווקא בעומק שדה צר.

 

 

בתמונה השמאלית, נבחר עומק שדה צר יותר ונקודת המיקוד הייתה על תחילת הערסל הקרוב לצלם. בתמונה זו דווקא האובייקט המרכזי (האב וביתו) אינם בעומק השדה ויוצאים מטושטשים, כנגד כללי האצבע שהוזכרו להלן. אך בצילום כמו בצילום, לעיתים שבירת הכללים יוצרת תמונה מעניינת יותר.

 

בחלק מהמצלמות המשוכללות יותר (בעיקר מצלמות DSLR) יש אפשרות לבחור "עומק שדה אוטומטי". אפשרות זו מנחה את המצלמה לזהות את האובייקטים בנמצאים בפריים ולקבוע מיפתח צמצם אשר יאפשר לכל האובייקטים להיות חדים בתמונה.

במצלמות קומפקטיות, הגם שלרוב לא תמצאו תכונה זו, רוב התמונות יצאו עם אובייקטים חדים. זאת מאחר ומצלמות קומפקטיות מגיעות לרוב עם עדשות רחבות וקובעות מיפתחי צמצם גבוהים (צמצמים סגורים), אשר מאפשרים עומק שדה רחב. ההנחה היא שעבור הצלם בפחות מיומן, עדיף כי רוב התמונה תצא חדה, מאשר לאפשר עומקי שדה צרים, כמו גם מגבלות טכניות של המצלמות הקומפקטיות המייצרות בשורה התחתונה תמונות בעלות עומק שדה רחב.

 

 

לימדו עוד על צילום, קראו גם על בניית קומפוזיציה או על כלל השלישים. או פשוט, הירשמו חינם לקורס צילום וקבלו לתיבת המייל שלכם כל שבוע שיעור קצר הכולל תרגול וטיפים לצילום טוב יותר: קורס צילום.