קומפוזיציה בצילום

קומפוזיציה – ההבדל בין צילום בינוני ומצוין יכול להיות שינוי קל באופן הצילום

קומפוזיציה בצילום היא הרבה פעמים מה שמבדל צלם טוב מצלם מצוין. בעולם בו ציוד הצילום השתכלל ומאפשר לכל אחד כמעט לצלם תמונות באיכות גבוהה, באמצעות ציוד לא יקר, היכולת לתאר את שהעין רואה באמצעות המצלמה היא שמבדילה בין צלמים. קומפוזיציה בצילום כמו קומפוזיציה באומנות היא. היכולת להכניס לתמונה את כל הפרטים שאתם רוצים, לא לכלול בה את כל מה שאינכם רוצים ולתאר נאמנה את היחס בין האובייקטים בתמונה. אם זה נשמע מבלבל ותיאורטי, קראו את הכללים הבאים ולמדו כיצד לייצר בעצמכם תמונה שעליה יגידו "איזו קומפוזיציה נהדרת".

קומפוזיציה - רק מה שהעדשה קולטת יישאר בצילום

לא כל מה שאתם רואים, ייקלט במצלמה

אנחנו רואים בצורה מאוד מיוחדת, עם זווית רחבה יחסית, ועם יכולת להתפקס במהירות על כל מה קומפוזיציה - מה לכלול בתמונה

שאנחנו רוצים. שימו לב שלמרות שהתמונה שעיניכם רואות הינה רחבה, בעצם רק מה שאתם צופים בו בקשב הינו מפוקס, לרוב מה במרכז העין שלנו. מבלי להזיז את הראש אתם יכולים לפקס את מבטכם אל אובייקט שהיה בזווית העין (ואז, שימו לב העין שלכם זזה לעברו והוא הופך מרכזי יותר בתמונה שעיניכם רואות). במצלמה זה פועל אחרת. תמיד (אלא אם משתמשים בציוד מיוחד) נקלטת תמונה מלבנית. הפוקוס יכול להיות למרכז, לצדדים או לכל התמונה לפי בחירתכם וחשוב מכל "התמונה היא הדבר היחיד שנשאר מהאירוע". כלומר אם צילמנו ילד מרחף באוויר, זה מה שיראה הצופה בתמונה. הוא לא יידע את מה שהעין שלכם עוד זוכרת: את המקפצה ממנה קפץ הילד, את האב שהביט בו בפינה מאושר, את המגבת שהושארה על הרצפה לפני הזינוק וכו'. זה מאפשר לכם לבחור מה מ"הסיפור" לכלול ומה להשאיר מאחור. אם אתם רוצים לספר על האב, אתם צריכים לוודא כי "הפריים" – אותו מלבן שממנו תישאר התמונה, כולל את זוית העין של האב הגאה. אך בכוחכם להעלים גם חלקים מהסיפור וכך לשנות אותו ואף לייצר מניפולציות (ממש להוציא מהקשר) ובכך לייצר תמונות עוצמתיות שבזכות הניתוק מהסיפור כולו, הופכות דומיננטיות כל כך.

הכלל הראשון אם כן בקומפוזיציה הוא לבחור מה ייכנס לפריים ומה לא. על כן צילום באמצעות עיינית המצלמה הינו חשוב לצלמים מקצועיים ומועדף על פני צילום באמצעות מסך ה LCD. בדומה לכוונת של רובה, העינית מאפשרת לנו להתמקד באובייקטים המצולמים ולזהות במדויק מה נכלל בפריים ומה לא. צלם מיומן מביט לא רק למרכז הפריים אלא לצדדים בכדי לוודא מה נקלט בפריים ומה לא. הוא מזיז את המצלמה למעלה ולמטה, ימינה ושמאלה עד שהוא מרגיש כי כל האובייקטים הרצויים נמצאים בתמונה ואלו שאינם נחוצים, אינם מופיעים בה. גם "משחק" עם ה-זום יסייע לכם בכך. אם יש אלמנטים שמופיעים ברקע וקשה להימנע מהם, אתם יכולים לבחור לטשטש אותם באמצעות בחירת מיפתח צמצם גבוה ומהירות תריס נמוכה שיכניסו מספיק אור שיטשטש את מה שמאחור.

התמונות הללו צולמו באותה הזירה, אך הקומפוזיציה שונה. בתמונה הימנית יש מרכז עניין בולט, קו מוליך וזום מרוחק מעט יותר מבימנית. החלטת הצלם בבניית הקומפוזיציה הייתה שונה בין התמונות. גם בתמונה השמאלית יש מרכז עניין ברור, אבל הוא אחר (הסלעים) ולכן כל תמונה מספרת סיפור שונה במעט, הגם שצולמו באותו המקום ומאותה הנקודה.

בחירת מרכז עניין

כאשר אתם מתחילים את הצילום, שאלו את עצמכם מה אתם רוצים לצלם. לעיתים אנו רואים נוף מדהים ופשוט רוצים להעביר את התמונה שבעינינו אל עותק שאפשר להעביר מאדם לאדם – תמונה. אך את החוויה לעיתים קשה להעביר.

זיהוי של אובייקט מרכזי, בתוך אותו נוף מדהים, יסייע לעין של הצופה להתמקד במשהו ולראות אותו ביחס לסביבה. נסו לזהות בתמונה שאתם מצלמים האם יש אובייקט מרכזי ואם כן מהו והיכן הוא עומד ביחס לשאר האובייקטים בתמונה ולרקע שלה. נסו לצלם את אותה התמונה עם אובייקט מרכזי ובלעדיו, ואתם תגלו כנראה כי פעמים רבות האובייקט המרכזי מסייע לצופה ליהנות מהתמונה ולראות אתכם את הנוף המדהים שהיה ברגע הצילום.

בנוסף, פעמים רבות הרקע של האובייקט המרכזי איננו בעל משמעות או תרומה לצילום. נסו להתקרב (פיסית או עם העדשה) אל האובייקט "ולמלא את הפריים". גם אם זה אומר שלא תראו את כל קווי המתאר של הראש, האוזניים ושאר האיברים, התמונה עשויה להיות בעלת משמעות רבה יותר.

יחסי גומלין בקומפוזיציה

בכל תמונה יש יחסי גומלין. אם יש אובייקט מרכזי אחד, הרי שלפחות ישנם יחסי גומלין בינו לבין הרקע: האם הרקע מטושטש בכדי להבליט את האובייקט המרכזי, האם האובייקט מתייחס אליו (אדם המביט מצוק אל הנוף הנפרש לפניו) וכו'. כאשר ישנם כמה אובייקטים, יחסי הגומלין הינם רבים עוד יותר: הילד רץ לעבר הילדה, בכדי לשחק עימה במגרש המשחקים. האם קלטנו את כלל האובייקטים? האם ברור שהילד הוא שרץ לעבר הילדה או שנראה כי שניהם בתנועה זה כלפי זה (הילדה בדיוק רצה במגרש המשחק לכיוון כללי כך שנראה שהיא רצה לעבר הילד). האם ברור כי מגרש המשחקים הוא הרקע לסצנה?

גם לצבעים משמעות מבחינת יחסי הגומלין. האם הרקע והאובייקט הינם בצבעים מנוגדים (ידגיש את האובייקט) או דומים (ייצר טשטוש והטמעה של האובייקט בסביבתו). דמיינו לעצמכם תמונה של חייל המוסווה הייטב באמצעות בגדי הסוואה וכובע מכוסה עלים. הציבו את החייל הזה בדמיונכם בתוך יער אשר צבעיו זהים ואשר במבט ראשון בתמונה החייל כלל אינו נקלט והצופים "מתאמצים" לזהות מה בכלל צולם כאן, ומתרגשים כאשר הם מזהים את החייל לבסוף. כעת דמיינו את אותו החייל עם אותה ההסוואה, כאשר הוא עומד במרכזו של מדבר צהוב, בולט וברור. הניגודיות בין החייל לבין הסביבה שלו מייצרת כעת גם כן אפקט חזק ומעניין שמייצר תמונה טובה. אין תשובה מוחלטת לשאלת יחסי הגומלים בין הרקע לבין המצולם, אך בידכם לזהות את יחסי הגומלין בין הצבעים ולהציגם בצילום.

מטרתכם בצילום אם כן, היא לזהות מהם יחסי הגומלין בין האובייקטים השונים. בכדי להשיג זאת, גם כאן, תוכלו לשנות את מיפתח הצמצם ומהירות התריס, את רוחב העדשה ומיקומכם וגם להמתין ולתפוס את הקומפוזיציה שעונה על הצורך שלכם.

הקווים והקומפוזיציות שהם יוצרים בצילום

קווים הנקלטים במצלמה משפיעים רבות על הצילום היוצא לבסוף. קווים ישרים יוצרים קומפוזיציה סטטית ואילו אלכסוניים יוצרים קומפוזיציה דינמית (קראו עוד בהמשך). הקווים יכולים גם לשמש מסגרת לצילום, או לכנס את העין לעבר האובייקט המרכזי. כאשר אומרים קווים, הכוונה הן לקווים של ממש דוגמת קו חשמל שחוצה את התמונה או פירורים שהושארו על אדמת היער ומסמנים מעין קו המוביל אל בקתת השוקולד... (לכן כדאי לנסות ולקלוט האם ישנם קווים שאנו לא שמים לב אליהם במהלך הצילום אך לאחר מכן יהיו ברורים לצופים בתמונה שישלימו את הקו בין הפירורים שאנו לא קלטנו בתחילה).

הפרת כללי הקומפוזיציה וכיצד זה יסייע לצילום שלכם

למרות הכללים שלהלן והכללים למטה שיתארו סוגי קומפוזיציות. הפרה של הכללים היא יסודו של כל צילום שהרי לכל כלל יש יוצא מן הכלל (וכן, יש פרדוקס בכך שכן גם לכלל זה אמור להיות יוצא מן הכלל, אך הבא נעזוב את הפילוסופיה ונתמקד בצילום). באמצעות חשיפת יתר, פיקוס לא נכון של אובייקטים ושאר "טעויות" אתם יכולים לייצר תמונות שיספרו סיפור מעניין. צלם מתחיל נמנע כמעט תמיד מצילום תמונות "מטושטשות" ומרגיש אכזבה כאשר הרכב שצילם "נמרח" בצילום. אך צלמים מקצועיים משתמשים בטכניקות השונות כדי להעביר את החוויה. לכן גם הפרה של הכללים שלמדתם ושעוד תלמדו (כמו חוק השלישים המפורסם) עשויה להיות נכונה ברגע הנכון ובזווית שבחרתם לצילום.

חוק השלישים

חוק השלישים הינו כלל מרכזי בצילום, אשר אומר כי יש לצלם אובייקט כאשר הוא באחת מהצטלבויות קוים דמיוניים אשר מחלקים את התמונה לשלישים.

אם נביט ב"פריים" שלמעלה, חוק השלישים אומר כי האובייקט המרכזי בתמונה צריך להיות באחת הפינות של הריבוע המרכזי (שהינן בשליש הדרך מלמעלה למטה, ימינה לשמאלה וכו').

חוק השלישים הינו ניגוד בולט לאינסטינקט של הצלם המתחיל למקם את האובייקט הראשי במרכז התמונה.

קראו עוד וראו דוגמאות לשימוש בחוק השלישים

קו מוליך

קו מוליך הינו קו ממשי (קו חשמל) או מופשט (אבנים בשורה) אשר מוליכים את העין של הצופה לאובייקט בתמונה או לאורכה או רוחבה. קו מוליך משמש הרבה מאוד בצילומי נוף אשר בהם הנחל מוביל את העין מפינה לפינה, השמים מובילים את העין מקצה לקצה וכדומה. קו מוליך יכול להיות קו ישר או אלכסוני, כמו גם קו מתעקל. קראו עוד וראו דוגמאות לשימוש של בקו מוליך.

מיסגור

מיסגור בקומפוזיציה הינו שימוש באובייקטים בתמונה לצורך יצירת מסגרת לאובייקטים אחרים. כך למשל חלון פתוח ממסגר את העומד בתוכו, גשר והעמודים התומכים בו יכול למסגר את הסירה העוברת מתחתיו וכדומה. אם המסגרת הינה אחידה (כמו חלון) היא לא תתפוס תשומת לב רבה מדי ותשמש לרוב בתפקידה להדגיש את האובייקט שבתוכה. לעומת זאת מסגרות אחרות שהינן אחידות פחות או דומיננטיות מדי, יכולות להסיט את העין מהאובייקט המרכזי ולהפוך לחלק מרכזי מדי בתמונה. צלמים נוהגים לכן להשתמש במספר טכניקות כדי להקטין את עוצמת המסגרת ולהשאירה בתפקידה, הבולטות בהן הינן:

שינוי צל ואור – הצללה של המסגרת באמצעות תפיסת זווית בה המסגרת לא תקבל חשיפה רבה או להיפך, שימוש בפלאש כדי שיבהיר מאוד את המסגרת ויעמעם את השפעתה.
התפקסות על האובייקט במרכז – טשטוש של המסגרת על ידיד פיקוס לאובייקט המרכזי ושימוש במיפתח צמצם ומהירות סגר מתאימים אשר ייצרו טשטוש של המסגרת.

סוגי קומפוזיציות

מבין סוגי הקומפוזיציות השונים, ניתן למנות כמה קומפוזיציות מרכזיות:

קומפוזיציה סטטית

קומפוזיציה סטטית הינה קומפוזיציה אשר בה האובייקטים אינם בתנועה או אינם משדרים דינמיות. תמונה של מבנה ממשל קודרני למשל יכולה להיחשב תמונה סטטית (אך תוספת של הדגלים המתנוססים בחזיתו יכולה להוסיף דינמיות, שאולי אינה רצויה לכם בקומפוזיציה סטטית).

צילום של אלמנטים ישרים ומרובעים מייצר קומפוזיציה סטטית. כך גם צילום של אובייקטים שהינם אחידים בגודלם ובצורתם ומסודרים בצורה סימטרית, דוגמת אריחים במטבח.

קומפוזיציה דינמית

קומפוזיציה דינמית הינה קומפוזיציה המשדרת תנועה. כאמור בדוגמא של מבנה הממשל, הוספת הדגלים מוסיפה דינמיות, אישה שבדיוק פותחת חלון במבנה תוסיף גם היא דינמיות לתמונה (אם ברור כי היא פותחת את החלון, הקומפוזיציה תהיה יותר דינמית מאשר אם היא נשענת על החלון ומביטה היישר למצלמה בתנוחה קפואה). בבחירה בין קומפוזיציה סטטית ודינמית, אתם מזהים את האובייקטים בתמונה ואת מידת התנועה שלהם ומידת הדינמיות שהם משדרים ובוחרים האם להבליט את הדינמיות או דווקא לחפש את הקומפוזיציה הסטטית אשר תייצר אפקט אחר.

קומפוזיציה דינמית ניתן להשיג בכמה דרכים:

צילום של אובייקטים בתנועה דוגמת מכונית נוסעה, או ילדה רצה
שילוב של אובייקטים בגדלים שונים אשר מופיעים בערבוביה ומסתירים זה את זה
צילום בקווים אלכסוניים (קווים אלכסוניים לעומת קווים ישרים משדרים תנועה ודינמיות)
סיבוב של המצלמה כך שלא תצלם בקווים ישרים את האובייקטים (לא בשתי הצורות המקובלות שבאמצעותם מחזיקים את המצלמה כדי לקבל תמונה רחבה או ארוכה של המצולם, אלא בין לבין).

שילוב בין קומפוזיציה סטטית לדינמית

אפשר לשלב בין דינמיות וסטטיות באמצעות שילוב בין אובייקטים סטטיים לדינמיים. למשל הצילום של המבנה הסטטי עם הדגלים הדינמיים הינו שילוב שכזה. בצילומים רבים רואים"פריים סטטי" ו"אובייקט דינמי", למשל אדם נכנס (אובייקט דינמי) דרך משקוף ביתו ( פריים סטטי).

קומפוזיציה פתוחה

קומפוזיציה פתוחה היא קומפוזיציה אשר אינה "מספרת את כל הסיפור". קומפוזיציה פתוחה ניתן לקלוט על ידי "חיתוך של אובייקטים בתמונה", דוגמת השארת רגל של אדם בתמונה, המשאיר כשאלות פתוחות: "של מי הרגל הזו, כיצד נראה האדם שמחובר לרגל, האם הוא מביט על שאר הדברים אנו רואים בתמונה וכו'". בתמונה שבראשית המאמר, הילדה האוחזת בחצאית האב היא דוגמה לקומפוזיציה פתוחה ואילו התמונה בה רואים בבירור את האב, היא דוגמה לקומפוזיציה סגורה.

קומפוזיציה סגורה

קומפוזיציה סגורה באופן די פשוט "כוללת את כל התמונה והפרטים" ולא משאירה מקום רב לדמיון. צילום דיוקן של אדם על רקע בד מטושטש אינו מצריך מאיתנו ניחושים נוספים ומייצר קומפוזיציה סגורה. היתרון בצילום קומפוזיציה סגורה, הינו שבהיעדר צורך בהשלמת פרטים בדמיון, הצופה מתמקד בפרטים שבתמונה (וקולט את הקמטים שחרצו השנים במצחו של המצולם, את החיוך העייף ואת שאר הפרטים שרציתם להדגיש).

קומפוזיציה סימטרית

קומפוזיציה סימטרית כשמה כן היא, סימטרית. לרוב אם יש אובייקט מרכזי, הוא אובייקט הנמצא במרכז התמונה והינו סימטרי (תמונת חזית של אדם ולא תמונת פרופיל), והרקע הינו אחיד (ים משני הצדדים, שמיים המקיפים את האובייקט משני צדדיו וכו'). קומפוזיציה סימטרית ממקדת את העין באובייקטים שבמרכז ולכן אחת הצורות של קומפוזיציה סימטרית הינה קומפוזיציה מתכנסת סימטרית אשר מובילה את העין ישירות למרכז התמונה (למשל שני תאומים המביטים האחד מימין והשני משמאל אל האח הגדול שבמרכז הפריים, או הצטלבות של כבישים המובילה את העין להביט בצומת שבמרכז).

בחרו לכם מאמר מתוך מדור לימודי צילום ושפרו עוד את הטכניקה שלכם. האם אתם מכירים ומבינים את המושגים הללו: עומק שדה, פוקוס, חשיפה ? קראו כעת אם אתם רוצים להרחיב ידיעותכם. או פשוט, הירשמו חינם לקורס צילום וקבלו לתיבת המייל שלכם כל שבוע שיעור קצר הכולל תרגול וטיפים לצילום טוב יותר: קורס צילום.

גרסת הדפסה

	חוק השלישים חוק השלישים הינו כלל בסיסי בצילום ולמרות שהינו קל ליישום, השפעתו על הצילום דרמטית. זהו כיצד לבנות קומפוזיציה נכונה עם חוק השלישים

	פוקוס בצילום כיצד נקבע האובייקט שבפוקוס בצילום. קביעת פוקוס אוטומטי וידני והאפשרויות האמנותיות שמאחורי הפוקוס.

אמנות הקומפוזיציה והיכולת לייצר תמונה ממראה עיניים